1
משפחת חַסְבּוּן Hazboun حزبون
2
1
סמל משפחת חסבון.
הסמל הוא שחזור לסמל המקורי שאבד ונעשה על ידי מאייר נוצרי בשנת 1958. ניתן לראות שני עצים - עץ הזית הנפוץ באזור בית לחם וגם בסביבת מתחם חסבון, ועץ התפוז הנפוץ באזור יפו. שני העצים מייצגים את פעילותה הכלכלית של המשפחה - יצוא פירות הדר ושמנים לאירופה. המספר 7 חוזר בסמל: שבעת אבני הכתר ושבעה עלים בכל עץ, והוא מסמל את שבעת בני המשפחה הראשונים. הביטוי הלטיני בתחתית המגן אומר ״השמש זורחת על כולם״, והוא נבחר כמוטיב המשפחה. הוא האנגלית H מייצגת את האות הראשונה בשם המשפחה והיא חובקת גלובוס - ובאה לסמל את תפצת המשפחה בעולם.
מתוך: תיק תיעוד ׳מצודת חיזבון׳, חגי רבי ועידית מן, אוניברסיטת תל-אביב, 2008
2
התפרסות משפחת חסבון באל-סלבדור (A), פלשתינה (B) וירדן (C)
3
7
9
4
5
משם הגיעו אבות המשפחה לארץ ישראל כחלק ממסעות הצלב בימי הביניים. העדות הכתובה הראשונה לנוכחותם באזור, מופיעה ברישומים עות'מאניים משנת 1610, בהם מוזכר סולימאן חסבון.
היסטוריה של משפחת חסבון היא סיפור של נדודים והתבססות חוצת יבשות. על פי המסורת המשפחתית העוברת מדור לדור, שורשי המשפחה נעוצים בפורטוגל
ה
מקור השם "חסבון" הוא ככל הנראה גיאוגרפי – הכפר חיסבאן (חשבון המקראית) שמעבר בירדן. במרוצת המאות התבססה המשפחה בבית לחם והפכה לאחת המשפחות הערביות-נוצריות (קתוליות) המיוחסות והאמידות בעיר.
מפנה משמעותי בקורות המשפחה התרחש בשנת 1900. אנטון חסבון, שהיה אז נער צעיר (נולד ב-1888 להוריו עבדאללה וחילוה), היגר עם משפחתו לאל-סלבדור שבמרכז אמריקה. ההגירה הזו לא הייתה מקרית; באותה עת הייתה נהירה של נוצ רים מאזור בית לחם לאמריקה הלטינית.
המשפחה לא הגיעה כפליטה חסרת כל, אלא הוכיחה כישרון עסקי יוצא דופן. הם הקימו בסן סלבדור חנות כלבו גדולה ויוקרתית בשם "אל לוברה" (El Louvre), ששגשגה כלכלית והפכה את המשפחה לבעלת הון רב והשפעה, כחלק מהקהילה הפלסטינית הגדולה במדינה.
בשנת 1920, זמן קצר לאחר הכיבוש הבריטי וראשית תקופת המנדט, החליט אנטון לחזור לארץ ישראל יחד עם אחיו סלאח.
6
8
הוא נשא לאישה את מרגריט, קרובת משפחתו, והחל למנף את ההון המשפחתי להקמת אימפריה עסקית מקומית שחבקה נדל"ן, חקלאות ותעשייה.
3
אנטון עבדאללה חסבון
מקור: אוסף ארתור חסבון
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט 2023
4
מרגרינט ואנטון חסבון
מקור: אוסף ארתור חסבון
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט 2023
5
אנטון חסבון (יושב שני מימין) יחד עם משפחתו
מקור: אוסף ארתון חסבון
מתוך: תיק תיעוד ׳מצודת חיזבון׳, חגי רבי ועידית מן, אוניברסיטת תל-אביב, 2008
6
ג׳ולי בתו של אנטון
מקור: אוסף ארתור חסבון
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט 2023
7
נכדיו של אנטון על גג בית המשפחה ביפו
מקור: אוסף ארתור חסבון
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט 2023
8 9
מרי נכדתו של אנטון, על רקע בית המשפחה ביפו,
מקור: אוסף ארתור חסבון
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
10
10
מתחם חסבון, מבט דרום-מזרח, 1957
מקור: ארכיון בנו רוטנברג
11
15
12
13
16
מול תנופת העשייה הזו בשנות ה-20, ניצב ממצא פיזי בשטח המעורר תהייה היסטורית מסקרנת: על אחת מכנפי שער הברזל המקורי של המתחם הוטבע הכיתוב "חסבון" לצד השנה 1892 (השנה אינה מופיעה בתמונה המובאת כאן). עובדה זו מעלה סימני שאלה, שכן על פי נסחי הטאבו וסיפור חייו, אנטון חסבון רכש את המתחם רק בשנת 1924, כשלושה עשורים מאוחר יותר.
האם שנת 1892 מציינת את ייסוד העסק המשפחתי בגלות? האם היא מתייחסת לפעילות מוקדמת של האב, עבדאללה? או שמא ישנו רובד נוסף בהיסטוריה של המשפחה שטרם נחשף? השער, על הכיתוב שעליו, נות ר עדות אילמת לשאלה כרונולוגית זו.
בשנת 1924, רכש אנטון (יחד עם אביו עבדאללה) את המתחם בירושלים, באזור שהיה אז שולי העיר ולימים הפך לרחוב "מבוא המתמיד" ומרכז העיר השוקק. אנטון עצמו לא קבע את משכנו בירושלים, אלא בנה לעצמו וילת פאר ביפו, בשדרות קינג ג'ורג' (כיום שדרות ירושלים 24).
על מלאכת התכנון הופקד האדריכל הנודע אנדוני בראמכי, שהפך לבר-סמכא המקצועי ול"אדריכל הבית" של המשפחה. בראמכי עבד בצמוד למשפחת חסבון לאורך השנים: הוא תכנן את מעונם היפואי בשנת 1926 והיה מעורב בשינויים ובתוספות הבנייה שנערכו במתחם הירושלמי (עליהם מורחב ב׳הבתים והחצר׳).
14
בראמכי, מחלוצי האדריכלות הערבית-מקומית, פיתח שפה עיצובית ייחודית ששילבה מוטיבים קלאסיים עם חומרים חדשים. הוא נודע בשימוש בולט בקשתות ובשילוב אבן ירושלמית בגווני אדום-ורוד (ורדרד) – סגנון המהדהד באופן מובהק גם בביתו הפרטי המפורסם שבנה בשכונת מוסררה (כיום משכן מוזיאון "על התפר"). טביעת אצבע אדריכלית זו, המשלבת פאר מקומי עם חדשנות, ניכרת היטב גם באלמנטים השונים במתחם חסבון.
17
11
נסח הטאבו המנדטורי של מתחם חסבון. בנסח מצויינים גבולות החלקה והבעלויות השכנות, ואת הבעלים אנטון עבדאללה אנטון סעיד חסבון ושנת הרכישה, אוקטובר 1924. מצויים שהיו שישה בניינים בשטח 2 דונם.
מקור: אוסף ארתוק חסבון
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
12
חזית בית משפחת חסבון ברח׳ שדרות ירושלים 24, יפו
מקור: ארכיון עיריית תל אביב ֿיפו, באמצעות אדר׳
שמואל גרואג
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
13
תכנית קומה ראשונה, בית משפ׳ חסבון ביפו. לאחר מדידות אחרונות שנעשו בבניינים בשנת 1967 ע״י מודד ל. כהנא מטעם המדינה.
מתוך: תיק תיעוד ׳מצודת חיזבון׳, חגי רבי ועידית מן, אוניברסיטת תל-אביב, 2008
14
בית משפ׳ חסבון ביפו
מתוך: תיק תיעוד ׳מצודת חיזבון׳, חגי רבי ועידית מן, אוניברסיטת תל-אביב, 2008
15
אנדוני בראמכי, אדריכל משפחת חסבון
מקור: https://www.baramkifamily.com/stories
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
16
ביתו של אנדוני בראמכי, כיום מוזיאון ׳על התפר׳ בשכונת מוסררה בירושלים
צלם: גיורא שור
17
אחד מכנפי שער הכניסה, עם כיתוב בעברית ״ע. חסבון ובניו״
מקור: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט
18
18
למרות מגוריו ביפו, דמותו של אנטון הייתה נוכחת מאוד במתחם הירושלמי. דיירים שגרו במקום כילדים, כמו משה טל (שהוריו דוד ולאה שכרו מחסבון), זוכרים אותו כדמות מרשימה וכריזמטית:
משה טל עומד שני מימן במרפסת דירתו על רקע מבנה c במתחם חסבון, שנות ה-50.
מקור: אוסף משה טל, 2008
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט
״בעל הבית הערבי היה אדם נוצרי, גר בבית לחם. היה אדם יוצא מן הכלל. אני זוכר שהיה מתלבש, היה לו מכנסיים שחורים כאלה, מעיל בצבע בז׳ עם עניבה. כובע קש, נעליים שני צבעים שחור לבן או שחור חום. הוא עשה רושם״.
מתוך תמליל ראיון שנתן משה טל בשנת 2014. לראיון המלא לחצו כאן
מקור: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
לרשימת הדיירים ששכרו מחסבון משנת 1939, לחצו כאן
20
19
אחד הענפים המר כזיים בהם עסקה המשפחה היה ייצור סיגריות. בשנת 1923 הקימה המשפחה את חברת הסיגריות שלה (The National Tobacco and Cigarettes Company Ltd) כשותפות משפחתית שכללה את אנטון, דודו עיסא ובני דודים נוספים, כשהמפעל הראשי מוקם בכפר בית דג'אן (ליד יפו) ולאחר מכן בבית לחם.
אנטון גילה הבנה שיווקית נדירה לאותה תקופה ופיתח מותגים מפולחים לכל הקהלים בארץ המנדטורית: לקהל הערבי: סיגריות "אל-ג'מיל" ו-"אל איתיחאר". לקהל הבריטי: סיגריות "רויאל", "אניגמה" ו-"סר הרברט סמואל" (על שם הנציב העליון). לקהל היהודי: סיגריות תחת המותג "ציון", שנמכרו באריזות עם כיתוב בעברית, וכן מותג "כתר״.
25
24
23
22
21
19
חנות טבק ביפו, 1923. מודעה של הסיגריות של חסבון
צלם: פרנק סחולטן
מקור: אוסף סחולטן, אוניברסיטת ליידן
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט ,2023
20
שלט פרסומת של חברת Palestinian Cigarettes Company והשם Hazboun. ככל הנראה חיפה, 1923-1925
מקור: אוסף חיים יסקי, ארכיון יד בן צבי, מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט ,2023
21
קופסת סיגריות של חסבון ממועד שאינו ידוע
מקור: אוסף פרטי של מיקי אנגל
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
22
סימנים מסחריים של מותג Palestinian Cigarettes Company, משנת 1923
מקור: באדיבות פרופ׳ מיכאל בירנהק
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט ,2023
23
מודעה בעיתון ״הארץ״, 7 למאי 1926
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
24
קופסת סיגריות מפח של מותג Palestinian Cigarettes Company המיוצר בבית לחם, כנראה לאחר שנת 1931
מקור: אוסף פרטי של מיקי אנג׳ל
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
Application is no longer available.
למרות ניסיונותיו לפנות לקהל היהודי, העסק נקלע למתחים פוליטיים סביב סוגיית "עבודה עברית" וחרמות הדדיים, מה שהוביל בסופו של דבר ב-1929 למכירת המותג והמפעל לחברה מעורבת (יהודית-ערבית) בשם "Union Tobacco".
25
סימנים מסחריים של מותג Palestinian Cigarettes Company, משנת 1924
מקור: באדיבות פרופ׳ מיכאל בירנהק
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט ,2023
28
27
26
נייר מכתבים של חברת National Tobacco and Cigarettes Company מהשנים 1925-1929
מקור: אוסף פרטי באתר המכירות הפומביות Bidpsirit
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
27
מודעה המדווחת על מכירת המותג של משפחת חסבון לחברת Union Tobacco and Cigarettes Company בשנת 1929
מקור: ארכיון המדינה, תיק פ-1/7
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
28
מודעה של חברת חסבון ובה רשימת מותגי הסיגריות אותם ייצרו, עיתון ״הארץ״, 2 למאי 1926
מקור: ארכיון עיתונות יהודית, הספריה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
26
29
29
מודעה למוסד שפעל בסמוך, ובו אזכור של מפעל הסיגריות של חסבון, עיתון ״הארץ״, 16 לאוקטובר 1925
מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית, הספריה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
Application is no longer available.
אולם, נראה כי זרוע הייצור הגיעה גם למתחם בירושלים: מודעה שפורסמה בעיתון "הארץ" ב-16 באוקטובר 1925, המכוונת למוסד שפעל בסמוך, מציינת במפורש את "בית החרושת לסיגריות של חסבון" כנקודת ציון מרכזית. אנו מניחים כי המפעל פעל בתוך מבנה C שבמתחם, השערה הנתמכת בעדויות אדריכליות של פתחים גדולים ורחבים בחזיתות המבנה, שאופייניים לשימוש תעשייתי והוקטנו במהלך השנים, על-ידי בטון.
30 א
חזית מערבית, מבנה C
30 ב
להרחבה על אריח רוזטה
30 א
30 א
חזית מזרחית, מבנה C
30
בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, ענף ההדרים היה הקטר הכלכלי המוביל של ארץ ישראל, והמותג "Jaffa Orange" הפך לשם דבר בעולם כולו. נמל יפו שימש כשער היציאה המרכזי למיליוני תיבות עץ ריחניות שעשו את דרכן לשווקי אירופה, בפרט לבריטניה.
30
ציטוט
מקור: ״החברה להתפתחות הכלכלית של ארץ-ישראל, מסחר תפוחי הזהב - יפו״, ד״ר י. וינברג, 1924, עמ׳ 3, הספריה הלאומית
31
הטבלה שלפנינו מציגה את היקפי המסחר והייצוא המרשימים שיצאו מיפו באותן שנים, נתונים הממחישים את השגשוג הכלכלי שהביא עמו "הזהב הכתום".
31
ציטוט
מקור: ״החברה להתפתחות הכלכלית של ארץ-ישראל, מסחר תפוחי הזהב - יפו״, ד״ר י. וינברג, 1924, עמ׳ 6, הספריה הלאומית
34
35
33
32
32
טבלת נתונים
מקור: ״החברה להתפתחות הכלכלית של ארץ-ישראל, מסחר תפוחי הזהב - יפו״, ד״ר י. וינברג, 1924, עמ׳ 19, הספריה הלאומית
33
עבודת עטיפת תפוחי הזהב
מקור: לא ידוע
34
איור 6.16. יפו, תחריט מאת אנרי דה בובו, 1615
מקור: הספרייה הלאומית של ישראל
35
איור 6.17. יפו, תחריט מאת אקווילנטה רוקטה, 1630
מקור: הספרייה הלאומית של ישראל
36
הסימן המסחרי של חברת התפוזים של משפ׳ חסבון
מקור: אוסף ארתור חסבון
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
37
36
במקביל לעסקי הטבק, אנטון חסבון, בחושיו העסקיים החדים, זיהה את הפוטנציאל העצום הזה ורכש פרדסים מניבים באזור סרפנד (צריפין של ימינו). הוא לא הסתפק בגידול בלבד, אלא הקים מערך ייצוא עצמאי לאירופה תחת המותג הבינלאומי "Hazboun Brand". גם כאן, המיתוג היה אישי, משפחתי ויוקרתי: הארגזים נשאו את הלוגו המשפחתי המורכב – דמות אישה לצד שני סוסים – סמל שהפך לסימן ההיכר של האיכות והמעמד של המשפחה מעבר לים.
37
ארגזי תפוחי הזהב בדרכם מבתי האריזה אל נמל ֿיפו, במסעם לאירופה
מקור: לא ידוע
להרחבה על מסחר התפוזים דרך נמל ֿיפו לחצו כאן
חסבון השכיר את הנכסים כמעט בלעדית ליהודים, ורבים מהם היו מראשי הציונות:
-
המתחם שימש כ"רווקייה" – פנסיון שבו התגוררו רווקים ציונים בכירים כמו גזבר הסוכנות ואן-פריסלנד, דניאל אוסטר (לימים ראש העיר העברי הראשון) וגרשון אגרון, ואף פעלו פנסיונים נוספים.
-
בשנות ה-30 וה-40 פעל במתחם בית הספר התיכון הדתי "מעלה" ותנועת הצופים הדתיים "משואות".
סיפורו של המתחם חושף את הפרגמטיות והמורכבות ביחסי יהודים-ערבים לפני 1948. מצד אחד, אדר׳ בראמכי בנה עבור אנטון חסבון שער כניסה מפואר למתחם מאבנים בצבעי ורוד-לבן ("אבלק") – סגנון המזוהה עם אדריכלות ממלוכית ועם גאווה לאומית ערבית. ומצד שני, על דלתות הברזל של השער הוא הטביע את שמו בעברית: "ע. חסבון ובניו" (האות ע' כנראה עבור אביו, עבדאללה).
41
40
39
38
38
מודעה להשכרת דירות במתחם חסבון, עיתון ׳דואר היום׳, 5 ליוני 1929
מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית,
הספריה הלאומית ואונ׳ תל ֿאביב
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
39
מודעה בעיתון ׳דואר היום׳, 29 לאוגוסט 1930
מקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית,
הספריה הלאומית ואונ׳ תל ֿאביב
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
42
מלחמת העצמאות בשנת 1948, סימנה את סופו של עידן עבור משפחת חסבון בארץ. בעקבות המלחמה, אנטון ומשפחתו עקרו לארצות הברית והשתקעו בלוס אנג'לס, כשהם מותירים מאחוריהם אימפריה כלכלית ונדל"נית משג שגת.
נייר המכתבים הרשמי של חברת "אנטון חסבון ובניו" מספק תיעוד חזותי להיקף נכסי המשפחה ולפריסתה הגיאוגרפית.
בראש הדף מופיע מערך גרפי הכולל איורים של שלושת מוקדי הפעילות והנדל"ן המרכזיים של המשפחה: במרכז – בניין המגורים והמשרדים הראשי ביפו; מימין – הפרדסים ומבני המשק בצריפין (סרפנד); ומשמאל – "בתי חסבון" בירושלים (המתחם המתועד).
בתחתית הדף מופיעים הסימנים המסחריים (Logos) ששימשו את מותגי הייצוא של המשפחה בתחומי הטבק וההדרים.
המסמך המוצג כאן נושא חותמת משנת 1960 בלוס אנג'לס.
ניתן לראות כי גם שנים לאחר עזי בת המשפחה את הארץ, נשמר העיצוב הגרפי המקורי המציג את הנכסים בישראל ואת הכתובת המקורית ביפו (אשר נמחקה בקו), עדות לשימור הזהות העסקית והזיקה לנכסים ההיסטוריים גם לאחר ההגירה.
40
בית הספר ״מעלה״ בחצר חסבון, לכיוון דרום-מזרח, על רקע חלק ממבנה C שנהרס, 1952
מקור: אוסף הצלם ורנר בראון
מתוך: ארכיון יד בן צבי
41
ש.א. ון פריסלנד, גזבר ההנהלה הציונית בירושלים, 1922. זהו תיעוד מימי ה׳רווקייה׳, ככל הנראה ון פריסלנד עומד על המרפסת הצפונית של מבנה A במתחם, גג הרעפים מאחוריו הוא כנראה של מבנה C
מקור: צלם לא ידוע, הארכיון הציוני
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
42
נייר המכתבים של משפחתו של אנטון חסבון. בראש הנייר שלוש סקיצות של המתחמים המשפחתיים: פרדסי ההדרים ובית הבאר בסרפנאד, בניין המגורים והמסחר בשד׳ ירושלים ביפו, ובתי חסבון בירושלים. ניתן לשים לב לשני הסימנים המסחריים בתחתית הנייר, המוכרים מקופסאות הסיגריות של חסבון. התחתון שימש גם את תעשיית ההדרים.
מקור: אוסף ארתור חסבון
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
משמעות השימוש בנייר ממותג השימוש בנייר מכתבים אישי המאויר בקפידה לא היה נהוג בקרב משפחות פרטיות או עסקים קטנים באותה תקופה, והיה נחלתם של גופים מסחריים מבוססים בלבד.
הפקת נייר מכתבים מסוג זה מעידה על מעמדה של משפחת חסבון כגוף עסקי וכלכלי בעל משקל. הבחירה הגרפית להציג את נכסי הנדל"ן בראש הדף נועדה להצהיר על איתנות פיננסית, היקף נכסים רחב וסטטוס חברתי גבוה בפני שותפים עסקיים וגורמים מסחריים בארץ ובחו"ל.
44
43
עם עזיבתם, גורל הנכסים הוכרע על ידי המציאות החדשה: הווילה המפוארת ביפו, הפרדסים המניבים בצריפין והמתחם בלב ירושלים הועברו לחזקת האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בשנת 1957, נרשמה הבעלות על המתחם באופן רשמי על שם ״רשות הפיתוח", והניהול השוטף, כולל השכרת הדירות לדיירים חדשים, עבר לידי חברת עמידר.
הפקעת הנכסים לוותה בסימן שאלה משפטי: חוק נכסי נפקדים נועד במקורו לטפל בנכסים של מי שעברו למדינות אויב, ואילו אנטון חסבון היגר לארצות הברית, מדינה ידידותית. סוגיה זו צפה ועלתה בשנת 1961 במכתב דיפלומטי יוצא דופן. הקונסול הישראלי בלוס אנג'לס, שמואל שילה, פנה במכתב רשמי לשגרירות בוושינגטון ולמשרד ראש הממשלה, בבקשה לפצות את אנטון חסבון על רכושו האבוד. טיעוניו של הקונסול חשפו טפח נוסף באישיותו של אנטון: הוא תיאר אותו כאדם שאינו עוין לישראל, אשר קשר את גורלו באמריקה ואין לו כל כוונה לממש את "זכות השיבה". אך מעבר לכך, הקונסול הדגיש את עברו של חסבון כמי שסייע ליהודים, העסיק אותם וקיים עמם יחסי ידידות אמיצים בתקופת המנדט. המכתב הועבר לטיפולו של אורי לוברני במשרד ראש הממשלה, אך לא ידוע אם הבקשה נשאה פרי או אם שולם פיצוי כלשהו.
43
מכתב מאת שמואל שילה בקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס, אל שאול בר יהודה בשגרירות בוושינגטון, העוסק בבקשה לשקול מתן פיצויים לאנטון חסבון עבור רכושו בארץ. 20 לאוקטובר 1961
מקור: ארכיון המדינה, תיק חצ-3769/35
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
43
העתק מפנקס שטרות למקרקעין של מדינת ישראל, ובו רישום בעלות חדשה של רשות הפיתוח בשנת 1957
מקור: משרד המשפטים
מתוך: תיק תיעוד אדר׳ שעיה רוט, 2023
אנטון חסבון הלך לעולמו בלוס אנג'לס בשנת 1976. המתחם שבנה נותר עומד על תילו בלב ירושלים המתחדשת, שריד אדריכלי לתקופה שחלפה. נכדו, ארתור חסבון, המתגורר כיום בחו"ל, ממשיך לשמור ברשותו את הניירת ההיסטורית – נסחי הטאבו המנדטוריים המקוריים, המכתבים ותמונות המשפחה – המשמשים עדות דוממת אך רבת עוצמה למורשת המשפחתית שהותיר סבו בארץ הקודש.